לחלום, לבקש, להגשים!

על הצלחה אישית ועל הדרכים להגשמתה

מאת: אורלי אדלר-נזרי, מנהלת תחום עצמאים ובעלי-עסקים ב-ZOOZ

כולנו רוצים להצליח, להצליח כלכלית- למצוא עבודה שנרגיש בה טוב, להקים עסק משלנו, להצליח בזוגיות - לאתר מבין כולם את האדם הנכון עבורנו, לשדרג את היחסים והתקשורת עם האדם שאיתנו, להפוך את הביחד לספק של אנרגיה טובה ואושר, להצליח עם הילדים, להצליח עם החברים, להצליח לפנות זמן לתחביבים שימלאו את נפשנו... כולנו רוצים. באמת רוצים. אבל זה לא קורה! האם קיימת דרך, האם מצוי כלי, מסלול בעזרתם נוכל לממש, להגשים, לעשות... הצלחה?.

---

במהלך כל שנות היותי, אני זוכרת את עצמי חולמת:

• בילדותי חולמת להיות נסיכה כמו סינדרלה, כמו שלגיה, שהגיעו ממקומות כל כך נמוכים וזכו בנסיכות, ביוקרה.
• בנערותי חלמתי להצליח כמו גו' מהסדרה "נשים קטנות", שהיתה שונה, אחרת. אשר בחרה בדרך הלא פשוטה של הגשמה, בתקופה בה לא היה מקום לעצמאות של אישה.
• בבגרותי הזלתי דמעה ב"אישה יפה" כשג'וליה רוברטס, לאחר עלבונות, לימוד עצמי, התמודדות עם מציאות חיים לא פשוטה, הרימה ראש, זקפה את הגב ולא התפשרה עד אשר זכתה במקום החברתי עליו חלמה וגם באהבה.

ועוד סרטים, סיפורים ואגדות, של חלומות ותקוות שמתגשמים למרות הכל.

אני הרי כבר מזמן לא ילדה, ואת התמימות אבדתי אי שם בדרכים בהם הלכתי. אז איך עדיין אני מתרגשת מגיבורות ש"עשו את זה" איך אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מזדהה?

האם להצליח ולהגשים חלומות, שייך רק לשם – לעולם של הפנטזיה המצולמת והכתובה? האם כל אלו "ניסים" או פשוט עבודה קשה?

התשובה היא - "גם וגם" – ניסים קורים כל הזמן, אבל לא סתם, הם קורים למי שבאמת רוצה, למי שבאמת מעיז, למי שבאמת עושה. כי להצליח ולהגשים חלומות זו בחירה. בחירה אישית שלנו, המתחילה את דרכה בחלום, ממשיכה בהזדהות מלאה והתחברות אליו, ממשיכה באמירה "אני רוצה, באמת בכל ליבי אני רוצה", ומסתיימת בתהליך מובנה של ה"שביל אל ההגשמה".

נשמע פשוט?
תיאורטית זה באמת פשוט
אבל מעשית, זה קשה מנשוא
למה?

כי שכחנו איך חולמים, כי חלומות הם לילדים... כי אנו חוששים לבקש עבור עצמנו, כי לא מגיע לנו... כי זה נראה רחוק, לא מוחשי, גדול... כי זה מפחיד להיכשל, ואולי זה בכלל מפחיד להצליח... כי ללכת אחר חלום משמעותו לוותר על הרגלים, לשנות, ושינויים זה קשה ומסובך, כי לוותר זה ללכת במקומות ובשבילים לא ידועים, בלתי מוכרים, חדשים, מפחידים. זה לדעת כי ניפול ונקום ושוב, כי נפגוש את המקומות הכי כואבים שלנו בפנים.... כי צריך להיפרד מה"רווחים" שיש לנו מאי העשייה, וכי להכריז "אני עושה" זו מחויבות אדירה. כי בעצם, צברנו אינסוף "חסמים" במהלך החיים. חסמים המנטרלים בנו את האינסטינקט הילדותי, הטבעי, המופלא... לחלום!.

אז בשביל מה להתמודד עם כל זה? התשובה היא אחת – בשביל להצליח! כדי שנוכל לעמוד מול היקום, ידיים פרושות לצדדים ולצעוק – עשיתי את זה! אני, לבדי, בעשר אצבעותיי, עשיתי את זה, אף על פי כן ולמרות הכל. עשיתי את זה כי בחרתי, כי בחרתי להצליח!. ואין תחושה מדהימה, טהורה, אמיתית ועוצמתית, מהתחושה הזו – תחושת ההצלחה שלנו כאן, בחיים. ההצלחה האישית שלנו .

אז אם זה כל כך אפשרי, מהי הדרך להגיע אל אותה נקודה? ישנן אינספור דרכים בהן ניתן לבחור על מנת לממש את המסע, אך שלשה שלבים יהיו בכל אחת ואחת מהן .

שלב החלום

בואו נחזור בזמן אל הילדות, אז הכל היה אפשרי, אין גבולות, אין חסמים, אין פחדים. פשוט "להאמין" שהכל אפשרי. עם נצליח לחשוב כך, נוכל לפתוח את עצמנו למקומות הכי עמוקים בנשמתנו, לנאיביות הראשונית שאפשרה לנו לעוף אל השמים, אל המקום הכי רחוק שנוכל להגיע. את החיזיון שראינו אל מול העיניים, נהפוך למילים ומהמילים יתעצב למולנו ה"חזון", החזון האישי שלנו – חברתי, משפחתי, כלכלי. ומהוא החזון? החזון - הוא המצב העתידי של "שיא ההצלחה" אליה אנו שואפים להגיע. ברגע שהגדרנו אותו, הוא הופך להיות כלי החשיבה מרכזי, הרעיון המנחה, הכיוון הברור, אליו תמיד נשאף ואותו נרצה לממש. זו גדולתו ובכך טמון כוחו. הנסיעה לכיוונו מאפשרת לנו לעלות על ה'כביש הראשי', על 'דרך המלך', מבלי לסטות לכבישים מקבילים ולדרכים חלופיות. כך כמובן, גם הסיכוי שלנו להגיע למקום, מהר ובזמן.

שלב הבקשה

החזון כבר קיים. ואז אנו עוברים לשלב השני, בו הוא הופך להיות דבר מוחשי בחיינו. על כך אמר פיטר דרוקר: "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד - היא ליצור אותו". ואת החזון אנו יוצרים על ידי אמירה, אמירה של שתי מילים פשוטות, אמיתיות וכנות – "אני רוצה". ומדוע אמירה? כי אמירה מחייבת, כי ברגע שהוצאנו את המילים מהפה אנו מחויבים אליהן וכך גם סביבתנו הקרובה. כי "חזון אינו רק תמונה של מה שיכול להיות, הוא קריאה אל הטוב שבנו, קריאה להשיג יותר..." (רוזבאת' מוס קאנטר). הקריאה להשיג יותר, כל העת, היא הקול הפנימי שצריך ללוות אותנו, מרגע הגדרת החזון ועד להגשמת הדרך כולה או חלקה. ועתה כשאנו מחוברים לאמירה וכל הסובבים אותנו הופכים להיות "קהילה תומכת חזון", אנו מגיעים לעשייה – כי דיבורים זה נחמד אבל מדיבורים לא מתקדמים .

שלב ההגשמה

שוב שתי מילים, אך הפעם בעלות עוצמה של מימוש: "אני עושה". בכדי להיות מסוגלים להגיע מעלה ולהתקדם לקראת אותו יעד רחוק, עלינו להגדיר שלבים בדרך ולהציב באופן מושכל מטרות ויעדי ביניים. תוך גיוס כל האמצעים והמשאבים שסביבנו, להצלחה. כך נוכל לטפס שלב אחר שלב באופן בטוח ועקבי ב"סולם שראשו מגיע השמיימה" ולגעת בחזון, בחלום.

ואם נחזור להתחלה, בטח תשאלו.. יופי, נשמע אוטופי... ואיפה כל החסמים עליהם דברת? החסמים הם חלק מאיתנו, הם מלווים אותנו לאורך כל הדרך, אנו מודעים לקיומם, מחבקים אותם, ונותנים להם את המקום המגיע להם... אבל ליד, לא במרכז, במקביל לשביל בו בחרנו, בצד.

כי כמו שאמר וולט דיסני - הגורו של האגדות: "אם אתה מסוגל לחלום, אתה מסוגל גם לבצע". והביצוע יגיע מהכוח הפנימי הקיים אצלנו בני האדם, מהמחויבות לאמת המוחלטת שלנו, מהצורך הראשוני איתו נולדנו ואותו הדחקנו עם השנים - לחלום. לחלום לעצמנו חיים טובים. ולבחור בהצלחה!!!