צעד וחצי לאחור, צעד גדול קדימה

על תהליך אימון (coaching) המשחרר קריירה שנתקעה

התפרסם בסטאטוס - ירחון לחשיבה ניהולית , גליון 172, אוקטובר 2005
מאת: יגאל רווה, מאמן עסקי, ZOOZ

מאמר זה הוא הראשון בסידרת מאמרים העוסקים במצבים שכיחים להם אימון עיסקי (business coaching) יכול לסייע. השמות המוזכרים במאמרים בדויים, אך המפגשים המתוארים התרחשו במציאות. הפעם מתמקד המאמר בסיוע לקידום הקריירה של עובד שהפסיק להנות מהעבודה שלו.

פגישה ראשונה - מי תקוע?

גל הופנה אלי ע"י אירגון בו היה עובד. האירגון (חברת הייטק) ראה לפניו אדם שירד בביצועים. לא מחויב. בקיצור - מפשל. גל ראה משהו אחר.

גל, בחור מוכשר בן 40, התקדם בצורה מרשימה בתחילת הקריירה שלו כמהנדס פיתוח, עד שהפך לאחר כ-8 שנים למנהל פרויקט במחלקת מו"פ (R&D). לאחר כשנתיים בתפקיד מנהל פרויקט, קודם שוב - לתפקיד ניהולי במחלקת תמיכת מכירות (Pre-sale). נפגשנו כשמלאו לו שנה וחצי בתפקיד החדש.

בקשת האימון שהוגדרה היא - יציאה מתקיעות. מטרת האימון לפיכך הייתה יצירת סביבה תומכת, ומסגרת שבה גל יוכל לחפש או לחולל תפקיד שבו יצליח להביא עצמו לידי ביטוי בצורה טובה יותר ובכוחות מחודשים.

המפגש הראשון בינינו התמקד על בניית יחסים בינינו, והכרת עולמו. כך למדתי שגל הוא נשוי, עם 3 ילדים (בני שנה, 5 ו-9). גר קרוב למקום העבודה. חובב אמנות (צילום וציור), והבעיה במקום העבודה הביא להפרעת האיזון וההרמוניה בחייו.

התיאור הבא הוא תמצית של המפגש ביננו: גל לא ראה עצמו תקוע. להיפך - האירגון הוא שתקוע. מאז שנמכרה החברה לענק אמריקאי החברה לא מתנהלת נכון לטעמו. פחות מקשיבים לו כי המנהלים מנותקים מהעובדים. האמריקאים זזים לאט. הבוס החדש שלו לא מבין את המוצרים. לא מתייחסים אליו, ואין עתיד לחברה - לדעתו כמובן.

גל היה בטוח שהתמונה שצייר לי היא המציאות. תיאור מדויק של העובדות.

• "אני מוכן לוותר על 30 שנה מחיי כדי להגיע לפנסיה" - אמר לי.
• "מה הפנסיה מסמלת עבורך?"
• "חופש לעשות מה שבא לי. אי מחויבות לכספים, עבודה ובוסים".

הבנתי שראשית עלי לנסות ליצור אצל גל בהירות ומיקוד, תוך עבודה על הפרדה בין העובדות לבין הפרשנות האישית שלו עליהן.

• "מה אתה מרגיש, גל?"
• "זיפת. הם פוליטיקאים שמרוכזים בעצמם. סמנכ"ל השיווק לא מבין את המוצרים. תגיד, יש מנהלים נורמליים בחוץ? - אני 10 שנים פה ולא עבדתי בשום חברה אחרת. נתתי הכל כאן."...
• "תאר לי מה המצב כעת"
• "המצב כעת הוא שהאירגון לא מאפשר לי לבוא לידי ביטוי. הארגון מנוהל גרוע. אין יחס לעובדים."...
• "בתיאור שלך אני רואה סיטואציה שנכפתה עליך, ולך אין אפשרות לעשות כלום בעניין. איך תוכל לתאר לי שוב את המצב שלך בחברה, כך שתוכל לראות ששינוי הוא קיים איפשהו ואפשרי?"

גל התקשה "לראות" תשובה. לאחר "משא ומתן" בינינו, הוא הצליח לומר: "כרגע, אני נתקל בקשיים להביא את עצמי לידי ביטוי בחברה. אני תקוע".

זהו מקום קריטי להצלחה - הגדרת הבעיה ולקיחת אחריות אישית למצב.

"אחריות היא לא משהו מולד. אנו יוצרים אותה בפעולותינו. כדי להבין מה בכוחנו לעשות ועל מה לקחת אחריות, עלינו לממש את הפוטנציאל שלנו. פוטנציאל ממומש מאפשר להפוך לאחראים, והאחריות דוחפת אותנו לממש את הפוטנציאל" (אריקה לנדאו 1990).

• "ומה הדאגות שלך ממצב זה?"
• "שני דברים - לא טוב לי כי אני לא רואה עתיד. ובנוסף - אני יכול לאבד את מקום העבודה."
• "מה תרצה להשיג באימון כיעד? - התמקד."

גל חשב זמן מה ולבסוף כינס את מחשבותיו לכדי משפט בודד:

• "הבנה מה גרם לבעיה, ובניית הכיוון שלי בקריירה."
• "תרצה לחזור לחייך?"
• "בטח!" אמר בפנים מתוחות.
• "אתה יכול לחייך עכשיו?" - חייכתי בפה מלא לעברו.

הפנים המתוחות התחלפו לאט-לאט לחיוך מסויג, אבל לאחר מספר שניות הוא הצטרף לחיוך שלי.

פגישה שנייה - איך מתקדמים?

הפגישה הבאה שלנו היתה בערב על הצוק שליד מלון כרמל בנתניה. מקום ממנו ניתן לראות את האופק.

• "גל, האם יצא לך לעשות סיעור מוחות?"
• "בטח, כשהייתי מהנדס פיתוח בצוות חשיבה על מוצרים חדשים."

זיהיתי זיק של אור בעיניו כשדיבר. אולם לא ידעתי לפרש זאת עדיין.

• "יופי, אז אפשר לבקש ממך להעלות רעיונות איך לחלץ את הקריירה שלך?"

גל חשב והעלה רעיונות שונים במשך כעשרים דקות. מדי פעם תרמתי אני מניסיוני כמנהל לשעבר בחברות הייטק. הוא הוכיח את מיומנותו בתהליך סיעור מוחות כשעשה לבדו את שלב המיפוי, ולבסוף בחר: "לברר הכל על תקופה יפה שהיתה לי - ולנסות לשחזר מה חסר היום."

בקצרה - מדובר על תקופה של שנתיים, שבה תפקד כמהנדס פיתוח. היה חיבור חזק מאוד בצוות. הוא היה מוערך מאוד. גל נזכר שהוא לא היה מרגיש איך יום עבודה היה עובר.

"עד הפגישה הבאה" - אמרתי - "עמוד מול השאלה, מבלי לחשוש שאין תשובה, אילו חוויות בסיסיות וערכים, קיבלו ביטוי אז, בתקופה היפה?"

פגישה שלישית - על ערכים ותפיסת המציאות

במפגש הבא עבדנו על ערכים וחוויות בסיסיות יחד. מה שהתקבל היה - לדעת שמקשיבים לך ושדעתך נלקחת בחשבון, להרגיש תורם, לזכות בהערכה, להרגיש שייך לאירגון מנצח, ללמוד כל יום משהו חדש. הערכים שקיבלו מקום היו: יצירתיות, חופש מחשבה, עצמאות, אותנטיות (ללא מסיכות), מצוינות, קידמה טכנולוגית.

• "בוא נדבר על התקופה האחרונה, הפחות טובה מבחינתך. אילו ערכים וחוויות בסיסיות נפגעו?"
• "אני לא אוהב לנהל."
• "מדוע?"
• "אני לא אוהב לפקוד על אנשים ולשלוט בהם. זה יבטל את היצירתיות שלהם."
• "אז לתפיסתך - ניהול = שליטה."
• "מה, לא?"
• "זו תפיסתך בלבד. זה לא עובדה חקוקה בסלע."

גל פער את עיניו. זו פעם ראשונה שהוא נתקל בעובדה שיש לו תפיסות ניהוליות, ולא עובדות חד משמעיות.

• "אבל אני באמת ובתמים חושב ככה. למה זה לא נכון?", אמר, כמעט נעלב.
• "אני באמת מאמין לך שאתה חושב כך באותנטיות מלאה. ואני לא אומר שזה לא נכון. אני רק אומר שזו פרשנות שלך ולא עובדה. כי יש כאלו שחושבים אחרת. אין כאן צודק-טועה. קונפליקטים בין אנשים פורצים כשכל צד מדבר בכנות, כמוך, ובטוח שמה שהוא אומר זו האמת העובדתית, ולכן האחר טועה. בוא נחזור לשאלה, אוקיי? למה אינך אוהב לנהל?"
• "טוב - נפגעה לי היצירתיות. מה שמוזר הוא שקיבלתי יותר עצמאות כמנהל אבל הרגשתי שיש לי פחות מאשר הייתה לי כמהנדס. והכי חשוב - כמנהל התרחקתי מלעסוק בטכנולוגיה."
• "אילו פעולות אהבת ואילו לא אהבת בעבודה?" הסתקרנתי.
• "אהבתי ישיבות על מוצרים חדשים. פגישות עם הכפיפים. אבל לא עם אנשי הלוגיסטיקה. לא אהבתי את המצגות להנהלה. הישיבות המשעממות על הדוחו"ת הכספיים. ולא את הקורסים למנהלים ששלחו אותנו."
• אם כך, הייתי רוצה שתיקח משימה למפגש הבא - כתוב מאמר על עצמך, שהכותרת שלו היא: השאלה הנכונה כשמקבלים תפקיד, משימה או מקום עבודה - היא לא "מה אני אקבל (get)?". השאלה הנכונה כשמקבלים עבודה היא - "מה אני אהיה (become) לאחר הביצוע?" (על פי Jim Rohn 1996).

- 

פגישה רביעית - חוזרים הביתה

כבר בתחילת המפגש הודיע גל שהוא גילה מטמון. "אפילו מכרה זהב!" - לדבריו. כתיבת המאמר היא כמו ציור של מפה עצמית. היא הובילה אותו לחשיבה מעמיקה על עצמו, מה הוא אהב, וכו' - ומסקנתו היא שהוא מאוד אוהב לפתח טכנולוגיות חדשות. זו הסביבה הטבעית שלו. "זה הבית שלי!!" - אמר בהתרגשות.

• "על מה אתה צריך לוותר כדי לחזור הביתה?"
• "על התואר (title) ועל תפקיד עם כבוד. ירידה במשכורת. ו... לעמוד מול הסביבה ולהסביר את הירידה במעמד."
• "מה תקבל בתמורה?"
• "כיף. התפתחות וצמיחה אישית. תרומה לחברה. שקט נפשי. איכות חיים."...
• "מה תרצה לבדוק לפני המפגש הבא שלנו?"
• "אני אתחיל לבדוק באירגון החדש אילו מקומות מתאימים לתיאור הבית שלי."

השינוי המהותי שגל עבר הוא בתשומת הלב שלו. ממיקוד בחולאי האירגון - אל חוזקות של עצמו. ממה הוא חסר כמנהל - למה הוא חזק כמהנדס. מקורבן שממתין להחלטות האירגון לגביו - ללקיחת אחריות והתאמת האירגון אליו.

פגישה חמישית ואחרונה

המפגש הבא היה לאחר שבועיים, עקב חופשה. אולם הוא היה המפגש האחרון. הסיבה? - גל ניהל שיחות ותחקיר מעמיק ויסודי, ולבסוף גילה שהצוות הקודם שבו עבד גדל פי שניים, ושזוכרים שם אותו ואת תרומתו, ו"מתים" לקבל אותו חזרה (בעיקר למשחק הביליארד הקבוע של יום חמישי בערב...). מנהל הצוות כבר שוחח איתו והודיע לו שהוא זקוק לדם חדש ומשכורתו תהיה נמוכה יותר - אך רק במעט - מזו שקיבל כמנהל.

כשנפגשנו הוא זרח. אמר לי שויתור על ה-title והעמידה מול הסביבה ארכה בדיוק שבוע. מאז שהתגבר - הוא מאושר שוב, במחיר של 700 ₪ פחות לחודש.

• "וגם זה זמנית, עד ששוב אקודם - רק שהפעם אני אקבע את כיוון הקידום, ולא השפעת הסביבה."
• "אל תשכח", אמרתי, "שיכול להיות חבל כשהמשכורת צומחת ואתה לא."

מחשבות מסכמות

"נסיון אינו מה שקורה לאדם, כי אם מה שעושה האדם עם מה שקורה לו" (א. הקסלי).

מדי פעם צצה מולנו בעיה, או אתגר, תלוי מי מגדיר וכיצד. הפרשנות שאנו נותנים לאירוע (ולא האירועים העובדתיים עצמם), היא זו שלבסוף תביא אותנו לבחירת התגובה. הדבר דומה לעמידה מול קיר מלא בעשרות זוגות משקפיים הנבדלים אלו מאלו בצבעי העדשות, ובידנו ההחלטה איזה זוג משקפיים נרכיב ודרכם נפרש את המציאות. כשאנחנו תקועים בפרשנות הלא נכונה, עלינו להתנער ממנה. על ידי חשיפה והערכה מחדש של פרשנויות שלא עוזרות לנו, אנו יכולים לגלות נקודות מבט אלטרנטיביות, שיובילו אותנו להתנהגויות (תגובות) מועילות ואפקטיביות יותר בפתרון הבעיה.

רוב התשובות לשאלות כגון אלו שגל התמודד איתן טמונות כבר בנו. יותר מכך - אנו יודעים זאת כמעט תמיד. אלא מה? - אנו נותנים לעיתים משקל יתר לפרשנויות חיצוניות שונות (למשל - מה יגידו?) שגורמות לנו לחפש את האמת במקום אחר (למשל - באירגון). רכישת ביטחון שהתשובות שלנו הן אלו שמתאימות לנו ורק לנו, והענקת משקל גדול להתבוננות שלנו פנימה - מאפשרות ראייה אמיתית, בהירה וממוקדת של המסלול בו אנו רוצים לצעוד.