| גיליון מספר 53 |

שלמה טירן, מייסד בעלים ונשיא, קבוצת אלעד מערכות

• מס' עובדים בחברה: מעל 600.
• אנחנו מספקים: שירותי תוכנה.
  
• אני בתפקיד: מאז הקמת החברה - 27 שנה.
• היסטוריה: ב-1958 בתום השירות הצבאי, התחלתי לעבוד בתור מפעיל מחשב במל"מ, שהייתה אז חברה ממשלתית. לאחר מספר שנים השלמתי תעודת בגרות והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית. לאחר סיום התואר הראשון איישתי את משרת גזבר העיר אילת. התפקיד הבהיר לי שכלכלה אינה התחום שלי וחזרתי למחשבים. ב-1966 הקמתי את יחידת המחשוב של רשות השידור. ב-1967 התחלתי לעבוד כמנתח מערכות במשרד התחבורה, ובשנת 1973 התמניתי למנהל אגף המחשוב של המשרד. במהלך תקופה זו סיימתי תואר שני במנהל ציבורי (גם כן באונ' העברית). בשנת 1977 עברתי לעבוד בקופת חולים בתפקיד מנהל אגף מערכות מידע. בינואר 1982 הקמתי ביחד עם שותף (דני דיין) את חברת "אלעד מערכות". במקביל, בין השנים 1982 עד 1984 הייתי מנמ"ר משרד הבינוי והשיכון. בשנים 1984 עד 1986 כיהנתי כמנכ"ל סולמל, חברת הבת של סולל בונה לשירותי מחשוב. בשנת 1987 חזרתי ל"אלעד מערכות" לתפקיד המנכ"ל. בשנת 1994 הגיע גלעד רבינוביץ', המנכ"ל הראשון של "אלעד מערכות" ומאז אני בתפקיד הנשיא.
• אוהב בתפקיד: את התחושה שאני עושה הכל בתוך החברה. אני מעורב בכל שביב מידע, ובכל אירוע שקורה בחברה. אני מגיע לעבודה כל יום ויותר מכל דבר אחר, אני מרגיש כאביה הרוחני של החברה. העובדים מתייעצים איתי בכל נושא, אני מרגיש שאני מעניק אווירה משפחתית, חברית ונעימה בחברה בזכות המודעות שלי לכל ההתרחשויות בה. אני מכיר את שמותיהם של כל העובדים, מכיר חלק גדול מהם באופן אישי, חוגג ימי הולדת, ידי בכל ויד כל בי. אין לי סודות. הגישה הסוציולוגית החברית היא שיטת הניהול שלי. אני לא נוקשה, אני יודע להקשיב ויודע לקבל החלטות מהר.
• הכי קשה בתפקיד: אין דבר כזה.
  
• מטרות שאני רוצה להשיג: יש הרבה. אני רוצה להיות ממוקם בין 5 החברות המובילות בתחום שירותי המחשוב בישראל, ואני חושב שאני מתקדם לשם בצעדים מהירים.
  
• החזון שלנו: לקבוע את מקומנו בהיסטוריה של עולם ה-IT, שימצאו אותנו מייד בויקיפדיה או בגוגל. חשוב לי לתרום לחברה ואני מאוד אוהב אנשים. אני תורם סכומים נכבדים למלגות לימודים (בתנאי שאני יודע לאן הכסף הולך ואיך זה מתממש). אני עוזר בבתי חולים ובכל מקום שבו אפשר לתרום וגם לאנשים פרטיים בעת צרה.
  
• מוצרים מקוריים בתחום:  אציין שני מוצרים. א) SHARE DOCS  - לניהול מסמכים במשרדים. מוצר שחוסך כמות אדירה של נייר, ומאפשר לנהל את כל התכתובת המשרדית במחשב. כמעט כל מוסדות המדינה רכשו זאת מאיתנו: הכנסת, בתי המשפט, המשטרה, חברת חשמל, הקמ"ג, רכבת ישראל, הנמלים, בתי הזיקוק, אל על ועוד. המוצר הזה נפוץ מאוד בגופים גדולים וקרוב למאה ארגונים משתמשים בו.  ב) קמיליון - לניהול תיקים רפואיים של חולים (קיים כבר בבתי-החולים תל-השומר, קפלן, איכילוב, שניידר ועוד). מוצר מאוד מצליח וייחודי, המאפשר לנו להיות תחרותיים במחיר ובשירות בצורה ניכרת.
  
• מקורות לחדשנות: מקור חשוב הוא העובדים שלנו, שקוראים הרבה ספרות מקצועית ונמצאים תמיד בעניינים. אם אתה לא חדשן - תמיד תזדנב אחרי כולם. חשוב לעמוד בקצב ולבצע את מה שהמתחרים הגדולים מכתיבים. כאשר מוגדר צורך חדש, אני מיד נמצא שם. אנחנו מבינים את צרכי השוק, למרות שבתחום שלנו השוק מאוד מתוחכם וכל הזמן הופך למורכב יותר.
• ספר מקצועי מומלץ: אשמח להמליץ על הספר שאני כתבתי: "מהילד הזה לא יצא שום דבר". הספר מגולל את סיפור חיי, ומתאר כיצד הצלחתי להגיע למעמדי הנוכחי בכוחות עצמי, על אף הקביעה של אחת ממורותיי בבי"ס, בפני הוריי, כי "לא יצא ממנו כלום...". את הספר החלטתי לכתוב לפני שנתיים, כשחגגתי יום-הולדת 70. הוא הוענק לעובדים, ללקוחות ולחברים.
  - למעוניינים בספר, פנו אל חנה, מזכירתו של שלמה, במייל:  [email protected].
   

• לתגובות: [email protected]
• מעוניינים להתראיין?: צרו קשר
  

כך בונים עסק / סטיבן ס' ליטל / הוצאת מטר

התפרסם במגזין TheMarker , אוקטובר 2007, בטור "תולעת ספרי ניהול"
את הטור כותב ארי מנור, מנכ"ל ZOOZ 

סטיבן ס' ליטל, כפי ששם משפחתו אולי מרמז, הוא יועץ לעסקים קטנים. הוא עוזר להם לצמוח במהירות, אחרי שניהל והצמיח בעצמו 3 עסקים קטנים מאוד בקצב של למעלה מ-500% בשנה(!), והביא את הגדול שבהם להכנסות של יותר מ-12 מליון דולר ולגודל של 100 עובדים. סטיבן משמש כיועץ בכיר למגזין הנחשב Inc. מאז שנת 1998. הוא גם מרצה לאלפי בעלי ארגונים צומחים בשנה, לרבות ארגונים גדולים יותר – וביניהם UPS, מיקרוסופט וספרינט. הרצון לתרום לעסקים קטנים, ולסייע להם להתפתח, מהווה שליחות חיים עבורו, וזה בהחלט ניכר בספר שלו, "כך בונים עסק", שיצא בשנת 2007 בעברית בהוצאת מטר.

בדומה לאנשי-מעשה אחרים, שלמדו בעיקר בעזרת ניסוי וטעייה ועבודת שטח, הספר שלו הוא מקורי, חורג מהמוסכמות המקובלות באקדמיה, ושוחט מספר פרות קדושות בדרך. קשה להתווכח עם ההצלחה שסטיבן נחל, וכדאי מאוד להקשיב לו וללמוד ממנו, שהרי פיקח לומד מניסיונם של אחרים. למרבה השמחה, סגנון הכתיבה הייחודי של סטיבן, בגובה העיניים, פשוט ותכליתי, רק מוסיף על ההנאה שבקריאה.

הספר כך בונים עסק מהווה למעשה דיאלוג עם היזם המתחיל, המעוניין להקים עסק קטן. סטיבן אינו מורה ליזם מה לעשות, אלא מספק לו תובנות, נקודות למחשבה, ושאלות שכדאי לענות עליהם. הפרק הראשון בספר מפריך מיתוסים הנוגעים לניהול עסקים קטנים. כך למשל, מסתבר שבעלי עסק קטן אינם עצמאים יותר משכירים בתאגיד (הם עובדים יותר שעות, ויש להם בפועל מנהלים רבים – הבנק ממנו לוו כסף, הלקוחות שדורשים מהם יותר ויותר, ואפילו העובדים שלהם...). עצמאים ובעלי עסקים קטנים גם לא מרוויחים יותר מעמיתיהם השכירים, אלא אם העסק שלהם צומח באמת. למרות זאת, סטיבן מספק מספר אינדיקציות לכך שכיום קל יותר להקים עסקים קטנים (יזמות נתפסת כיום כ"מגניבה", קל יותר להלוות מהבנקים, הממשלה תומכת יותר, ועוד).

בפרק השני מפרט סטיבן את התכונות הנדרשות מיזם המקים עסק. בין היתר מדובר בשקדנות, יכולת להסתייע באחרים, תעוזה, תחכום, כושר אלתור, ואמינות. המסר הוא פשוט: לא כל אחד יכול להיות יזם, ובודאי לא יזם שמצליח להקים עסק צומח ומשגשג. אלה שכן ניחנים בתכונות המתאימות, מוזמנים לקרוא את שאר הספר.

בשבעת הפרקים הנותרים מתוארים שבעה חוקים שיש לקיים על מנת להצמיח עסק קטן במהירות. לא מדובר בכללי עשה ואל תעשה ברורים ומפורשים, אלא בנושאים חשובים עליהם יש לתת את הדעת כשמנביטים עסק קטן. לדוגמא – החוק השני אומר שיש להכיר את השוק לעומק, וסטיבן אינו מדבר כאן על מתודולוגיות שגורות של מחקרי שוק. במקום, הוא מספק מספר דרכים בהם יזם יכול לחקור בעצמו (ובלי להשקיע כסף) את הלקוחות שלו, את המגמות ואת המתחרים. לדוגמא – סטיבן ממליץ לכל יזם לעבור על שני מגזינים ביום (50 בחודש), כדי להרחיב את השכלתו ולאתר מגמות והזדמנויות. בעקבות ההמלצות בפרק זה, היזם מוזמן לבחור בעצמו את הדרכים הנכונות ביותר לחקור את הענף בו הוא פועל. אבל, למען הסר ספק, סטיבן מבהיר ליזם שזאת היא חובתו ואחריותו המלאה להכיר את השוק היטב, ושבלי זה אין הרבה סיכוי שהעסק שלו יצמח במהירות.

פרק מעניין במיוחד הוא הפרק השביעי בספר, המדבר על החוק "הפעל את עוצמת הטכנולוגיה". בפרק זה מוסבר כיצד ניתן לרתום את עוצמת המחשוב והאינטרנט (הנגישים גם לעסקים קטנים בימינו) כדי לצמוח במהירות. גם כאן, מובהרות מספר דרכים לעשות זאת, אבל המסר העיקרי הוא שהיזם אינו יכול להתחמק מאחריות זו בתואנה שאינו מבין בטכנולוגיה. טכנולוגיה בכלל, וטכנולוגיית המידע בפרט, הופכות כיום למנוע הצמיחה העיקרי של העסקים הקטנים, וחייבים ללמוד איך להשתמש בהן בתבונה. סטיבן ממחיש שהוא עצמו בקיא מאוד בטכנולוגית המידע, ובהשלכות שיש לה ושיהיו לה על עתיד העסקים הקטנים. את הדוגמאות המאלפות שהוא מביא, ואת ההשלכות העתידיות המאוד לא טריוויאליות שהוא חוזה, נותיר לכם לקרוא בעצמכם. אך נגיד, באופן מפורש, שזהו פרק חובה גם למנהלים בתאגידים גדולים, וגם למי שאינו מפחד מטכנולוגיה.

50% מהמועסקים עובדים בעסקים קטנים. רבים מהשכירים בארגונים גדולים יותר חולמים על פתיחת עסק משל עצמם. לאלה גם לאלה, תולעת ספרי הניהול ממליצה בחום – קראו את כך בונים עסק. כיף ללמוד מניסיון של אחרים.

• להשיג ב:  ibooks | dbook
  (למען הסר ספק: זאת אינה פרסומת ואיננו מרוויחים מההמלצה כאן מאום.)
• רשימת ספרי-חובה נוספים למנהלים

גרררר...

דוקטור ג'וזף ליסטר קרא בשנת 1865 את מחקריו של לואי פסטר על החיידקים, והחליט ליישם אותם על מנת להפחית את הזיהומים בחדרי הניתוח. פסטר הציע למנוע זיהומים בשלוש דרכים: חימום, סינון, וכימיקלים. מכיוון ששתי הדרכים הראשונות לא מתאימות לחדר הניתוח, התמקד דר. ליסטר בחיטוי בעזרת כימיקלים, ופיתח פרוצדורה חדשה לביצוע ניתוחים, שכללה חיטוי בפֶנוֹל (חומצה קרבולית),של כלי הניתוח, הבדים ששימשו לכיסוי איזור הניתוח, והחתך שבוצע במטופלים עצמם, והנחייה לרופאים המנתחים לרחוץ את ידיהם לפני הניתוח. בעזרת פרוצדורה זו, אחוז מקרי המוות עקב זיהום בעקבות ניתוח צנח מ-50% (!) עד אז לסביבות 0% (!!), ודוקטור ליסטר הצליח לשמור על בית-החולים גלזגו נקי מזיהומים במשך 9 חודשים רצופים.

הצניחה באחוזי התמותה בעקבות ניתוח משכה תשומת לב בינלאומית רבה, ובשנת 1869 כבר הגיעו להרצאות של ליסטר 400 רופאים ורוקחים מכל רחבי אירופה. אחד מהנוכחים בקהל, רוקח בשם רוברט ג'ונסון, פיתח בהשפעת ליסטר את תחבושות הגאזה הסטריליות, המצאה שהובילה ליצירת תאגיד ג'ונסון אנד ג'ונסון.

בשנת 1880 פיתחה חברת Lambert Pharmaceautical את המוצר Listerine, שנקרא על-שם דר. ג'וזף ליסטר, ושווק כתכשיר לחיטוי כללי. במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש ב-Listerine, אך כשהמלחמה הסתיימה - מכירות התכשיר הצטמצמו מאוד. לאור זאת, הנהלת Lambert ערכה דיון איך ניתן להגדיל בחזרה את המכירות. הכימאי הראשי של Lambert ציין בדיון זה שניתן להשתמש ב-Listerine גם כדי למנוע ריח רע מהפה. לכן, הוחלט להתמקד בשיווק של המוצר לרופאי השיניים, ובהמשך גם ישירות לקהל הרחב. שינוי הייעוד של התכשיר הוכתר בהצלחה, ומכירות ה-Listerine צמחו ממאות אלפי דולרים למיליוני דולרים תוך שנים אחדות.

השתלשלות העניינים המתוארת מדגימה איך מחקרים רפואיים (במקרה זה של לואי פסטר) מתורגמים להמצאות יישומיות (במקרה זה - נוזל חיטוי לחדרי ניתוח). חשוב גם לשים לב לכך שדר. ליסטר נתן פיתרון כולל לבעיית הזיהומים בחדרי ניתוח, שכלל לא רק את נוזל החיטוי, אלא גם את תהליכי העבודה עצמם (שטיפת ידיים וכו'). הסיפור לעיל מלמד גם איך משנים ייעוד של מוצר בהצלחה (במקרה זה - מנוזל חיטוי למי-פה).

באופן טבעי, מי-הפה Listerine עברו במהלך השנים גלגולים ושכלולים נוספים, לרבות הוספת חומרים מונעי עששת, הרחבת מגוון הטעמים (מנטה, תפוז, ועוד), והוספת פקק בטיחותי שילדים לא מצליחים לפתוח. למרבה הצער - גם מבוגרים רבים לא מצליחים לפתוח פקק זה. אם נתקלתם בבעיה כזאת, הפתרון הוא פשוט: ליחצו על האזורים החלקים משני צידי הפקק, כך שצורתו העגולה של הפקק תהפוך לאליפטית, ורק אז סובבו אותו ופיתחו אותו. גירגור נעים!

• מידע נוסף על Listerine: באתר של המוצר
• מאמר על ששת כלי החשיבה ההמצאתית